הָאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים, לְהִתְקַדֵּם, לְהַצְלִיחַ. זֶה גַּם בְּתוֹכוֹ, בַּשֵּׂכֶל שֶׁלּוֹ - לִהְיוֹת יוֹתֵר חָכָם וְלָדַעַת יוֹתֵר דְּבָרִים חֲשׁוּבִים; בַּהִתְנַהֲגוּת שֶׁלּוֹ, בַּמִּדּוֹת שֶׁלּוֹ - לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר; בַּמַּעֲשִׂים שֶׁלּוֹ - לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים יוֹתֵר טוֹבִים וּמוֹעִילִים וּנְכוֹנִים.
וְזֶה גַּם בְּכָךְ שֶׁהוּא זָז עִם הַגּוּף שֶׁלּוֹ. הֲרֵי הַרְבֵּה פְּעָמִים צָרִיךְ מַשֶּׁהוּ בְּמָקוֹם אַחֵר מֵהֵיכָן שֶׁהוּא נִמְצָא בְּאוֹתוֹ רֶגַע. צָרִיךְ לָנוּעַ, לָזוּז, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כָּל מִינֵי דְּבָרִים, לְשַׂחֵק, לְטַיֵּל, לַעֲזֹר, לָלֶכֶת לִלְמֹד וְעוֹד הַרְבֵּה דְּבָרִים.
בַּשֵּׁנָה, הַגּוּף נָח, לֹא כָּל-כָּךְ זָז.
תֵּאֲרוּ לָכֶם שֶׁחָס וְשָׁלוֹם כָּל הַזְּמַן הָיָה כָּךְ - שֶׁהָאָדָם לֹא הָיָה יָכֹל לָזוּז.. כָּל הַזְּמַן בְּמָקוֹם אֶחָד... כַּמָּה שֶׁזֶּה הָיָה גָּרוּעַ וְקָשֶׁה. אֲפִלּוּ מִי שֶׁלֹּא יָכֹל בְּעַצְמוֹ מִסִּבָּה כָּלְשֶׁהִי לָזוּז, הֲרֵי הוּא נֶעֱזָר בַּאֲנָשִׁים אֲחֵרִים שֶׁזָּזִים.
אָז כַּאֲשֶׁר בַּבֹּקֶר אָנוּ קָמִים מֵהַשֵּׁנָה - וּפִתְאֹם מַרְגִּישִׁים אֶת זֶה שֶׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לָזוּז.. אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים כַּמָּה זֶה טוֹב וּשְׂמֵחִים.
וְאוֹמְרִים לַה' - שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת הַיְּכֹלֶת הַזֹּאת - תּוֹדָה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַתִּיר אֲסוּרִים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה